סליחה סופית
מכתבו של פאולוס לעברים, פרק ט’
1 עתה היו לברית הראשונה גם תקנות לפולחן ולמקדש הארצי, שהיה אז אוהל.
2 היה לו חלק קדמי, המקדש, שבו היו הפמוט והשולחן עם הלחם המקודש.
3 מאחוריו, מופרד על ידי וילון נוסף, היה מונח המקום הקדוש ביותר.
4 אלה כללו את מזבח הזהב של הקטורת ואת ארון הברית, המכוסה כולו בזהב, שהכיל במקור את קנקן הזהב של המן, מטה אהרן שנשא פרחים ושני לוחות האבן המכילים את חוק היסוד של הברית.
5 הכרובים עמדו על ארון הברית כסמל לכבוד ה’ והגנו על מקום הפיוס. אבל לא נדבר על זה בפירוט כעת.
6 כך לפחות נראה המקדש. בכל יום הלכו הכוהנים לקדמת האוהל לעשות את חובתם.
7 אבל רק הכהן הגדול היה רשאי להיכנס לחלק האחורי, וזה רק פעם בשנה ולא בלי דם. הוא הציע זאת עבור עצמו ועבור החטאים שהאנשים ביצעו מבלי לדעת.
8 בכך מבהירה רוח הקודש שהדרך אל הקודש בפועל אינה פתוחה כל עוד קיימת ‘מטרת’ האוהל הקדמי.
9 כל העניין הוא סמל לתקופת היום: המתנות והקורבנות ש”נדרשים על פי החוק” אינם יכולים להבטיח שלעובדי אלוהים יש מצפון נקי לחלוטין.
10 שכן תקנות אלו מתייחסות לאכילה ושתייה ולכביסה פולחנית, כלומר תקנות חיצוניות החלות רק עד להכנסת סדר חדש וטוב יותר.
11 אבל עכשיו המשיח בא ככוהן גדול של הטובין האמיתיים של הישועה. הוא עבר דרך האוהל הגדול והמושלם יותר, שלא נעשה על ידי בני אדם – כלומר, אינו מהבריאה הזו –
12 ונכנס לקודש בפועל אחת ולתמיד. ולא בא בדם עיזים ועגלים, אלא בדם שלו, והביא לנו גאולה שנמשכת לעד.
13 כי כאשר זרקו על אנשים שנטמאו דם של עזים ושוורים, או אפר של פרה מומסת במים, הם שוב נחשבו כלפי חוץ קדושים ונקיים.
14 כמה עוד יעשה דמו של המשיח? כי הוא הציג את עצמו לאלוהים כקורבן ללא רבב. רוחו הנצחית של ‘אלוהים’ הובילה אותו לכך. וזו הסיבה שדמו מנקה את מצפוננו ממעשים “חסרי תועלת” מתים כדי שנוכל כעת לשרת את אלוהים חיים.
15 לכן ישוע הוא גם המתווך של ברית חדשה. ומכיוון שבא מותו, משלמים על העבירות שנעשו על פי הברית הראשונה. אז עכשיו כל אלה שאלוהים קרא להם יכולים לקבל את הירושה הנצחית המובטחת.
16 ברית היא כמו צוואה. לא ניתן לאכוף אותו עד שהאדם שניסח אותו מת.
17 זה נכנס לתוקף רק כשהוא מת, כי כל עוד הוא חי אין לזה תוקף.
18 מאותה סיבה לא יכלה הברית הראשונה להיכנס לתוקף ללא דם כהוכחה למוות.
19 כי לאחר שהקריא משה לעם את כל הוראות התורה, לקח את דם העגלים והעזים, וזרק את ספר התורה ואת כל העם במים וצמר אדום וזעתר.
20 הוא הכריז: “זהו דם הברית שאלוהים קשר אותך אליה”.
21 גם משה זרק את הדם על אוהל הקודש וכל מה ששימש לעבודה.
22 על פי החוק, יש לטהר כמעט כל דבר בדם. ובלי דם קרבן אין מחילה.
23 יש לטהר באמצעים כאלה את “הקמת הברית הישנה, שהם רק תמונות של דברים שמימיים”. הדברים השמימיים עצמם צריכים קורבנות טובים יותר.
24 כי המשיח לא נכנס למקדש שנעשה על ידי אדם, חיקוי של המקדש האמיתי. הוא הלך לגן עדן עצמו כדי להתערב עבורנו לפני אלוהים עכשיו.
25 אבל הוא לא היה צריך להקריב את עצמו שוב ושוב, כפי שעושה הכהן הגדול כשהוא נכנס לקודש כל שנה עם דם הבהמות.
26 אם זה היה נחוץ, המשיח היה סובל פעמים רבות מאז ייסוד העולם. אבל הוא בא לעולם רק פעם אחת, עכשיו, באחרית הימים, כדי לחסל את החטא באמצעות מותו הקורבן.
27 וכמו שכל אדם צריך למות פעם אחת ואחר כך להעמידו למשפט, 28 כך הקריבו את המשיח פעם אחת כדי להעמיס על עצמו את חטאי הרבים. ואז, כשיופיע בשנית, הוא לא יבוא עוד בגלל החטא, אלא יביא ישועה אחרונה למי שמחכה לו.